3 גישות מרכזיות בהתייחסות האירופאים לילידי העולם החדש:
- פרימיטיביזם: גישה שמשותפת להרבה מאוד מחברים, גם אלו שהגיעו לעולם החדש וגם אלו שרק קראו תיאורים. רואה בעולם החדש עולם שבו ההתפתחות שלו נעצרה, נשאר עולם קדום ותמים, שלא חטא. עולם שאפשר לבנות עליו מלכות עלי אדמות, ליצור שם חברה טהורה יותר. מקום שמעורר קנאה בגלל התום וחוסר השחיתות שבו, כפי שהתפתחה באירופה (אמצע מאה ה-16- שיא מלחמות הדת על רקע הרפורמציה).
- אוטופיזם: ע"ב תומאס מור. ראייה של העולם החדש קרקע בתולה, מקום שאפשר לייסד עליו חברה מושלמת. ניצול הפרימיטיביות של העולם החדש כדי לבנות חברה חדשה אירופאית (מה שעשו הפוריטנים האנגלים בצפון אמריקה). במקרה של הספרדים, לאור המשבר המוסלמי שמאיים על ביטחונה של אירופה (לאחר כיבוש קונסטנטינופול), הספרדים רואים באמריקה סיוע למשיח לבוא ע"י ניצור הילידים- הקמת נוצרים טהורים שיסייעו למשיח לבוא, לחזור לכנסייה הקדומה, ראשית הנוצרים.
- רלטיביזם: גישה שמגלה שניתן להתסכל על העולם בצורה השוואתית. תרבות מול תרבות, כאשר אף אחת לא טובה בהכרח מהשנייה. מאפשר בחינה של אמיתות מקובלות, ושל הנחות יסוד קיומיות.
ישנם מתחים בין הגישות והן יכולות להיות חופפות (שיכולות להופיע אצל אותו מחבר נניח).
חשוב לציין כי גם היו כאלה שלא רצו לנתח את העולם החדש, ורצו רק לנצל אותו כספית- "אגואיזם".
"על הקניבלים", מישל דה מונטיין
גם המסה "על הכרכרות" מתייחסת לגילוי אמריקה:
דה מונטיין מתאר את העולם החדש כפראי, שעדיין לא למד תרבות מה היא- זהו עולם לא מזוהם, פשוט וטהור, שעדיין לא חטא כמו העולם האירופאי.
ב"על הקניבלים" ניתן לראות:
- לומדים יותר על האירופאים מהטקסט הזה, מעביר ביקורת על החברה האירופאית, כאן ניתן לראות את הגישה הרליטיביסטית שלו- הדרך שלו לבקר את החברה האירופאית.
- הבחנה מאוד חשובה= האירופאים בעצם יותר פראיים מהקניבלים. האירופאים נותנים לאנשים למות בייסורים, ואילו הקניבלים הורגים אותם קודם ואז אוכלים. על הקניבליזם הוא נותן לו הצדקה מסוימת, שנתפס באירופה למגונה ופראי (קניבליזם גם קרה באירופה בנסיבות מאוד מסוימות- רעב קיצוני- הורים אכלו את גופות תינוקיהם).
- צניעות- ייתכן שיתגלו מקומות חדשים (ובאמת מה שקרה- אוסטרליה וכו').
- ככל שאדם יותר פשוט ופחות מושכל- עדותו יותר מהימנה, לא מפרשן יותר מידי, מסוגל לתת רק עובדות. מאחר שאנשים בעלי שכל מפרשים דברים והם לא יכולים להימנע מלשנות קצת את האמת הטהורה, מטים אותם קצת.
- ההתייחסות למושג ברברי- כל מה שמפחדים ממנו, או מזלזלים בו, או לא רגילים אליו- קוראים לו ברברי. זה לא אומר שגם הצד ה"ברברי" חושב עליי כעל ברברי.
- שיטת המלוכה בירושה היא מגוחכת באירופה (מראה זאת ע"י העלאת ביקורת של ילידים בביקורם את המלך שארל התשיעי- שהיה ילד).
- הילידים גם מעבירים ביקורת על המבנה החברתי- עניים מול עשירים. מדוע הם לא מתקוממים? ספק שהילידים אמרו זאת- מונטיין כנראה השתמש בהם בכדי להעביר ביקורת על אירופה.
כתב את המסות שלו כדי שהאירופאים יבינו שהחברה שלהם רקובה.
"קנדיד", של וולטר, 1759, לקראת המהפכה הצרפתית:
ספר קטן וקצר המעביר ביקורת על החברה בצרפת של אמצע המאה ה-18. ישנו חלק שמוקדש למפגש עם העולם החדש ולאופן בו האירופאים מתייחסים לעולם החדש. מדובר באציל צעיר שמסתבך ונאלץ לברוח ולהסתובב בעולם, מחפש אחר המקום המושלם לחיות בו. מגיע ליבשת אמריקה, שם הוא נפגש עם ילידי המקום בפונדק מקומי. בשלב מסוים קנדיד שואל את המקומיים אם יש להם דת. הם עונים כי וודאי שהם מאמינים ושהם אינם כפויי טובה. הם סוגדים לאל אחד. הם לא מתפללים כי אין להם מה לבקש מהאל, אלא רק מודים לו. כולם כוהני דת, אין להם צורך במתווכים כמו בכנסייה הקתולית באירופה. הם כולם מסכימים אחד עם השני בנוגע לדת ולאמונה ולכן אין צורך במערכת כנסייתית שתשכנע אנשים להאמין ע"י ניצול.
הסוכר היה המוצר הכי יקר שאירופה ייבאה מאמריקה, והיא ניצלה עבדים שחורים מאפריקה למטרה זו- לכן וולטר מתייחס ב"קנדיד" למפגש עם עבד שחור, שאיבד ידיים ורגליים כי ניסה לברוח. העבד מספר כי ההורים שלו מכרו אותו מאפריקה, וקיבלו עליו כסף בכדי שיעבוד באמריקה בתעשיית הסוכר. מציין כי כלבים ותוכים חיים יותר טוב מהעבדים הללו.
ציורים שמתארים אינדיאנים:
לאורך המאה ה16 אנו רואים ציירים רבים שניסו לצייר את האינדיאנים:
- ציירים שציירו אינדיאנים ע"פ טקסטים כתובים, כלומר, לא ראו אינדיאנים במו עיניהם אלא ציירו מתוך תיאורים של אחרים. צייר את האינדיאנים כדמויות קלאסיות אירופאיות.
- ציירים שראו אינדיאנים אבל כנראה בגלל מחסום תרבותי ציירו אותם לא במדויק, כמו ג'ון וויט, אחד המושלים הראשונים בצפון אמריקה, שמצייר את הילידים של החוף המזרחי של ארה"ב כאירים, ג'ינג'ים, שהיו סמל הפראות באותם זמנים. הדמויות קלאסיות, אבל מוסיפים להן קעקועים, סימנים קניבלים.
- בהמשך, היו ציירים, כמו כריסטוף ווידיץ הגרמני, שציירו אינדיאנים כפי שהביאו אותם בספינות לאירופה- לא באזורים הטבעיים שלהם. ציורים הרבה יותר מדויקים, דמויות כהות, עצמות ופירסינגים, נוצות וכו'.
- בנוסף, היו ציירים חובבים שאנחנו לא יודעים מי הם היו, שציירו אינדיאנים במקומם הטבעי, בעולם החדש, בכל מיני סיטואציות טבעיות, ציירו גם צמחייה ופעולות כמו ליקוט, דיג וכו'. Manuscript Drake – אפשר למצוא אותם באינטרנט.
