מה עומד לרשותם של האינטלקטואלים?

מקצועות חופשיים

הם הסוכנים החדשים של התרבות והמודרנה.

מפלחים קבוצה זו לשניים:

1. אינטליגנציה– טכנוקרטים (במגזר הציבורי או הפרטי), שמה שמאפיין אותם זה העניין האמפירי, מדעים מדידים/ מדויקים/ טכניים (פקיד, מהנדס וכו')
2. אינטלקטואל (שיוצא מכאן לזרם הליברלי)- הרגע שבו הוא מגבש לעצמו אמירה ערכית, היכולה לבוא לידי ביטוי בפוליטיקה, באמירה ציבורית. הוא למעשה יוצא מהתחום האמפירי (שמאפיין את האינטליגנציה), ועובר לתחום הערכי– ואף מתמקד בו (ניתן לראות אותו כ"משכיל פחות"- מצטמצם בתחומי הידע שלו ובוחר להתמקד באמירות מסוימות.)

אינטלקטואל הוא אידיאולוג, יש לו פרספקטיבה היסטורית, מטען ערכי והוא רוצה להשפיע על המדינה בה הוא חי. הוא יוצר סמלים, ערכים ונורמות. הוא אינו צופה מהצד או "מסתגר במגדל השן". כשאנו מדברים על אינטלקטואל אנו בוחנים את הפן האקטיבי, המתערב.

בגלל המניע של ההשפעה וההשתתפות (הפוליטית לרוב) הם רואים עצמם כבעלי שליחות. מכאן מתפתחת התחושה הקבוצתית- חובה להנהיג קבוצה ולהתערב. מוביל לעיתים קרובות לתסביך, או שהם מתקרבים יותר מידי לפוליטיקה ובכל מאבדים את האינטגריטי- את היושרה שלהם.

האינטלקטואל אינו משרתם של האלים ומשרתם, אלא תחליפם. אנו מדברים על העידן המודרני- תשוקה פרומתאית (מלשון פרומתאוס)- מעביר האש מהאולימפוס של האלים לבני האדם. מלווה בתחושת שליטה ושליחות. במידה רבה אינטלקטואלים מהסוג שאנו נדון בהם, יש להם את התחושה הזו, שהם נבחרים ומחליפים את האלים שהיו בעידן הדתי.

מה עומד לרשותם של האינטלקטואלים?

האינטלקט, לא כוח כלכלי או פוליטי. אלא הכוח ליצר דברים באמצעות השכל.

יש פילוח פנימי באינטלקט:

אינט' בכירים/ מאורות- נותנים את קריאת הכיוון, האידיאה

אינט' זוטרים/ סוכני משנה- אלה החסידים, שנותנים תוכן קונקרטי יותר לאידיאה או לקריאת הכיוון, ומנחילים את זה כעלי יעד.

ישנם לא מעט אינט' במרחב הערבי במאה ה-19 שהם אינט' בכירים דוגמת: עורכי עיתון (שלאחר מכן הזוטרים מעבים את משנתו של העורך הראשי).

סוכני המשנה הם למעשה מביאי הבשורה לשאר הציבור. הם המתווכים.

יתכנו 2 אופציות:

1. שהסוכנים "ינגישו" את האידיאות לטובת הבנת העם (ובכך יורידו במורכבות הרעיון הגדול)
2. שהסוכנים יקומו על יוצרם- העם יראה בהם כמביאי הבשורה שכן הם הבאים במגע איתו. הם יכולים להתעלות על הוגי הרעיון.

ישנם מספר סוגי אינטלקטואלים:

כאן אנו נכנסים לשדה הפוליטי, או יותר נכון היחס לפוליטיקה. סוגי אינטלקטואלים/ דרגות של אקטיביזם:

1. "כלב השמירה" של החברה– היכן שיש מעשה עוולה הוא מתריע (דוגמת עובדי הקבלן או המחאה בקיץ). זאת בעיה כיוון שהוא מאוד מוגבל- הוא מגיב אך ורק למה שהוא רואה, למה שקורה במציאות, אין לו התפתחות אוטונומית. בעיה: ארעי.
2. מבקר– הולך צעד אחד קדימה. הוא מבקר אך על בסיס יותר סיסטמתי, כלומר הוא גם מגיב לסביבתו, אך גם יוזם. הוא מבקר ללא מעורבות פיזית (כותב מאמרים, אך לא עומד בראש אגודה). בעיה: ללא מעורבות מעשית.
3. דיסידנט– מבקר ויוצא חוצץ נגד נורמות, התנהלות מושחתת (רשויות או בעלי ההון), הוא מוכן נפשית ומעשית לשנות דברים. מכאן, שמוצאים אותו בתנועות מחאה, הפגנות ובאופוזיציות (אלימות לעיתים). הוא נמצא בדרגה המעניינת ביותר, ה"מתאגרת".

3 הדרגות האלה אינן קשורות לרשות הפוליטית של המדינה. הם אינם מזוהים עם הרשות הפוליטית ושומרים על ריחוק ממנה.

אינטלקטואל מסוג "משמר"

קבוצה נוספת של האינט' משתייכים ל"משמר", המזוהה לכאורה עם הסדר הקיים. 3 הראשונים מזוהים עם האופוזיציה בעוד המשמר המהווה חלק מהמנגנון ואמור להשפיע ולחזק את הלגיטימציה של המנגנון. הוא עובד בשירות הפוליטיקה הממוסדת. הפגם העיקרי שלו: ממנו לא תבוא ישועה (בכל הנוגע לתיקון/ לשינוי של דברים).

הוא יישאר בדרגה של בין "כלב שמירה" למבקר, אך לעולם לא יחרוג לרמת דיסידנט ויהפוך אקטיביסט.

לרוב האינט' יש ביקורת על הסדר הפוליטי- החברתי, אך הם אינם חותרים לאדמה חרוכה- שינוי יסודי של המערכת. הם מנסים לקרב את המערכת לאותו אינטלקטואל, למשנתו שלו.

חשוב לאפיין את הסביבה האופרטיבית בה האינטלקטואל פועל. העיקרון הזה מאפשר ביזור של השיח- אין מונופול של שחקן אחד על השיח הציבורי (כמו המשטר). אם החברה היא יותר דמוקרטית ויותר מבוזרת מבחינה מבנית ומבחינת השיח- מרחב הפעולה של אינטלקטואל גדול יותר. האיכות של האינטלקטואל תהיה גבוהה יותר במידה והסביבה האופרטיבית שלו תהיה יותר ליברלית- פלורליסטית.