בשיעור שעבר ניסינו להניח תשתית אינפורמטיבית דרך הפריט של אלברט חוראני, ועשינו פילוג דתי-גיאוגרפי. הכותבים הנוצרים יותר "משוחררים" מן התסביך של מסורת ומודרנה. הם ניזונים דרך סוכני התיווך מהמורשת המערבית. יש כאן בהחלט ממד חילוני ברור יותר, הקורא להדיר את מעמדה של הדת מן המרחב הציבורי.
קריאות כיוון המאגדות תחתן עקרונות משנה (דמוקרטיות, ליברליות):
יחסיות היסטורית, פתיחות לעולם/אקומניזם (חלק מקהילת העמים), דה פוליטיזציה של האסלאם.
נדב ספרן– ספרו עוסק ברעיון הלאומי ליברלי של מצרים בעשורים הראשונים של המאה ה-20, בדגש על שנות ה-20 וה-30. הוא חוקר יהודי ממוצא מצרי, מזרחן. היהודים עזבו ב-49 את מצרים וניסו להשתלב בארץ. הוא לא הצליח , נסע להרווארד וזכורים לו חיבורים רבים. הוא הפך להיות מזוהה כחוקר מובהק של מצרים. ספרן מנסה להתחקות אחר האבולוציה, ההתפתחות הרעיונית של מצרים בעיקר בין שתי מלחמות העולם. יש לו שתי אבני יסוד באבולוציה זו: מרד אנטי בריטי בהנהגת הופד ב-1919, אשר הופכת להיות מפלגה שלטת עד מרד הקצינים ב-52' והמשטר החוקתי שהוקם על בסיס המרד והניסיון שלו לקדם את הרעיון הליברלי.
ספרו מביא אמירה היסטוריוגרפית- הוא נציג הדור של כותבים. כתיבתו הפכה להיות נחלה של אחרים בשנות ה-60 וה-70. בעשורים מאוחרים יותר מתחילים לערער על התזה שלו.
תוכן העניינים בספרו מאוד מסודר: הוא מתחיל ברפורמיזם האסלאמי, נותן תשתית רעיונית וחברתית בסוף המאה ה-19, לאחר מכן עובר ללאומיות הליברלית. זהו מעבר נכון משום שמתוך הרפורמיזם האסלאמי צומח השיח "הליברלי הלאומי" כפי שהוא מגדיר אותו. עידן ההגדרה העצמית, העניין הלאומי מתחיל להתפשט גם במרחב המזרח תיכוני. עם רעיון זה הוא מתחיל.
השער השלישי (פרקים 7-8) נקרא "הניצחון של התנועה הלאומית הליברלית". השער הרביעי נקרא "ההתקדמות והשקיעה של התנועה". השער החמישי נקרא "האיום של ריאקציה מסורתית"- כאן הוא מדבר על העלייה של האחים המוסלמים. כלומר יש ניצחון- התקדמות+ שקיעה- ריאקציה דתית.
הניצחון הוא סביב מרד 1919, אשר נתן קידום לרעיון הליברלי המצרי. יש את ההתקדמות שמדברת על המשטר התחוקתי ששימש מנוף להרים את הדמוקרטיה הליברלית סביב 1923. אולם עם הכניסה לשנות ה-30 יש ירידה באטרקטיביות של הליברליות הערבית מצרית נוכח מציאות משברית (שסעים כלכליים פוליטיים) ועולים שחקנים חדשים ומאתגרים יותר- קומוניסטים, "מצרים הצעירה" והאחים המוסלמים (שבהם הוא תולה את השלב האחרון שלו- ריאקציה דתית). הריאקציה מקורה באחים והיא מכונה ריאקציה מהדית (משיחית).
ספרן לוקח את הרעיון, מצמיד אליו את הקונטקסט ומתאר אותו על רקע המציאות.
מדוע התנופה נפסקה
לספרן יש הסבר מדוע התנופה הראשונית של המרד ושל המשטר התחוקתי לא נמשכה גם הלאה– כביכול יש כאן תשתית טובה מאוד לבסס את היסודות של הדמוקרטיה הלאומית/ הליברלית, אולם אין זה קורה בסופו של דבר. הפרק בספרו נקרא "משבר האוריינטציה"- המשבר הוא של אותם כותבים ליברליים שהיו אמורים לספק את המבער האידיאולוגי לאותם רעיונות ליברליים. אז יש לו הסבר מדוע התנופה הראשונית לא הספיקה ובסופו של דבר הרעיון קרס.
מסגרת העל של המרד האנטי בריטי נופל תחת הרובריקה של לאומיות. אולם ספרן בא וטוען שיש לאומיות חיובית ולאומיות שלילית.
- לאומיות חיובית– נקשרת ומזוהה עם האליטה הפוליטית, שמובילה את המרד ומנתבת אותו. האליטה הזו (הופד ותומכיו) תופסת את המרד ככזה שניתן להניח עליו את המשטר התחוקתי ליברלי. המרד היה סוחף (השתתפו בו מסות רבות, הוצאו בעקבותיו פתוות- כל החברה השתתפה). הלאומיות החיובית מצליחה להניע את החברה לפסים חיוביים- כינונו של משטר חוקתי לאומי דמוקרטי, והאליטה אומרת לעצמה שאם כל העם "לוקח חלק" במרד הזה סימן שיש לנו מנדט לקיים אידיאולוגיה לאומית ליברלית. ספרן מתנגד וטוען שקריאת מפה זו שגויה. האליטה לא שיקללה את האינטרסים של קבוצות אחרות שהשתתפו במרד.
- לאומיות שלילית– מזוהה עם ההמונים (פשוטי העם, הפועלים, מעמד הביניים בערי המטרופולין- קהיר ואלכסנדריה ובאזור הפלחה). מה שמניע את הגורמים הללו היא נוכחות של גורם זר לא מוסלמי, שלא רק מביא תרבות זרה, אלא גם עושק משאבים, כוח אדם ופוגע בכלכלה המקומית. המטרה שלה היא להוציא את הגורם הזר החוצה מבלי בהכרח להנחיל את המשטר הליברלי. כלומר, אין חפיפה בין המטרות השונות- יש פילוח פנימי באינטרסים של משתתפי המרד. האליטה למעשה לא קראה נכון את השתתפות החברה וסברה שיש לה מנדט להתקדם צעד נוסף עם הדיבידנדים שהמרד הפיק לכיוונו של הקמת משטר דמוקרטי. זהו הסבר אחד ל"מדוע התנופה של השיח הליברלי לא נמשך אל תוך שנות ה-30 ונתקל בקשיים ומשברים".
