התנצרות האינדיאנים במקסיקו

הדת האצטקית גרסה כי האלים עשויים להשמיד את היקום אם לא יזכו לקורבן אדם מדי פרק זמן מסוים. עם הגיעו של קורטס, למשל, זכה האחרון לכבוד גדול, שכן הוקרבו לכבודו עשרות בני אדם. בעתות שלום, נערכו מלחמות בין האצטקים לבין שבטים מקומיים (בהם בני הטלאקסקאלה) על מנת שישמשו כמקורות זמינים של קורבנות אנושיים. לאצטקים, כשליטי אימפריה רחבת ידיים, היו אויבים רבים, והספרדים לא התקשו למצוא בני ברית כדי לעזור להם להביסם. השילוב של מאות לוחמים ספרדים מאומנים וחמושים היטב עם אלפי לוחמים אינדיאנים נחושים הביא בסופו של דבר לכיבוש האימפריה האצטקית.

המלחמה, אמנם, קטלה קורבנות רבים בקרב האצטקים, אך הגורם העיקרי להיעלמותם לא היו מלחמות – כי אם מחלות אירופאיות. מגוון מחלות שהמערכת החיסונית של הכובשים הספרדים ידעה, בצורה זו או אחרת במקרים מסוימים, להתגבר עליהן – המערכת החיסונית של המקומיים לא הייתה ערוכה להתמודד עם האיום והמחלות הפילו רבים מהם למשכב. המחלות הקטלניות ביותר היו אבעבועות שחורות, דבר, חצבת ואף סוגים שונים של שפעת. המגפה הגדולה שפרצה בשבועות הראשונים להגעת הספרדים קטלה מיליוני אצטקים, וקיימים אומדנים שונים לגבי המספר המדויק.

התנצרות האינדיאנים במקסיקו:

בשנת 1524 ,מקסיקו כבר רובה נמצאת בשליטה ספרדית (עדיין מרחבים שלא בשליטה מעשית ספרדתית), האימפריה האצטקית נופלת באוגוסט 1521.

המסדר הפרנציסקאני שולח נזירים למקסיקו בכדי להתחיל בתהליך הניצור בצורה מסודרת (הניצור כבר החל אך לא בצורה מסודרת ע"י נזירים דומיניקאנים פה ושם). הדומיניקאנים גרסו כי אדם צריך לעבור תהליך חינוכי ולימודי כדי להתנצר.

הפרנציסקאנים, לעומת זאת, בכדי לבצע ניצור המוני, נקטו בגישה יותר מקלה. גרסו כי חשוב שהאינדיאנים יידעו את הדברים הבאים לפני הניצור:

1. אל אחד שניחן ברצון טוב
2. מריה הבתולה- היא אם המשיח
3. נצחיות הנפש והנשמה
4. האמונה בשטן ומעשיו הלא טובים.

אין התייחסות לישו, להיותו משיח. למה? בגלל שהיה מאוד קשה להסביר את הדברים הללו בשלב ניצור ראשוני זה.

בשנת 1541- הכללים משתנים וזהו הבסיס שחשוב שהאינדיאנים ידעו לפני הניצור:

1. אל אחד בורא שמיים וארץ
2. הפרדה בין גוף לנפש (זהה לנצחיות הנפש)
3. החטא הקדמון
4. קדושתו של ישו
5. גן עדן וגיהנום
6. מלאכים טובים ומלאכים רעים
7. מורכב משניים- קבלת המרות של הכנסייה בענייני דת וקבלת המרות של הכתר בענייני חול.

הדומיניקאנים מתחו ביקורת על הפרנציסקאנים ואמרו כי לא מספיק לדעת דברים מעטים אלו בכדי לנצר אדם. הפרנציסקאנים בתגובה אמרו כי הם יעשו זאת בשלבים בגלל גודל המטלה שנפלה עליהם- לא ניתן כרגע ללמדם את המיסה (אין כנסיות, אין לחם מחיטה) וכו'- לא ניתן לנצר אינדיאני כמו שמנצרים אירופאי. ראו בעצמם כמשחזרים את הניצור ש-12 השליחים עשו, עם אמצעים מעוטים אבל עם כוונה מכל הלב.

בשנת 1555 יוצא צו האוסר ניצור של אינדיאני אלא אם כן הוא מכיר את עקרונות הנצרות הבסיסיים, כפי שהדומיניקאנים רוצים. וגם אם האינדיאנים מתנצרים- האם זה מספיק?

האינדיאנים, למרות שהתנצרו, עדיין נחשבו לשונים מבחינה דתית אל מול הנוצרים האמיתיים.

תהליך ניצור האינדיאנים:

הנזירים מעבירים את האינדיאנים תהליך חינוכי מעמיק ולאחריו- היכרות עם הסקרמנטים (ווידוי, נישואים, מיסה, המשיחה האחרונה וכו'), הכול מתבצע בתחום אחד- במנזר.

בנוסף, האינדיאנים מקבלים שמות נוצריים. מחתנים את האינדיאנים, רק אחרי ווידוא שהנישואים לא מתקיימים ברקע של בגידות וכו'- שהם טהורים.

חוץ מנדר הכמורה (האינדיאנים לא יכולים להפוך בשלב זה לנזירים וכמרים) וסקרמנט האישוש (שהיה צריך להתבצע ע"י בישוף- שלא היה נוכח)- הנזירים מעבירים את האינדיאנים את כל השלבים של הנצרות.

האינדיאנים לא הפכו בתחילה לכמרים- הרי איך אפשר לתת לאינדיאני שהתנצר זה הרגע לנצר אחרים? להיות אנשי כנסייה? חשוב קודם כל להתנסות בדת הנוצרית.

האינדיאנים רצו להיות כמרים. חלקם שהתנצרו זה עתה, הקימו את "המסדר השלישי"- שם ניצרו אחרים. אך הם לא היו באמת נזירים- סוג של ניסיון לתת להם תחושה של כן, אך לא הפכו לנזירים וכמרים של ממש- רק בשלבים יותר מאוחרים.

בשנת 1536 מקימים מנזר שהוא גם בית ספר, המוסד נבנה במטרה שחלק מתלמידי בית הספר יהיו נזירים בעתיד. מלמדים שם מקצועות, את הדת, היסטוריה, ספרות, לוגיקה- אך לא נזיר אחד אפילו יוצא משם. אחרי 40 שנה סוגרים את המקום.

לסיכום, עד סוף המאה ה-19, באמל"ט מספר הנזירים האינדיאנים מעולם לא עלה על 5 אחוזים. ואלו שכן- לא קיבלו תפקידים מרכזיים. המסקנה- לא העניין הדתי עמד ביסוד היחס המזלזל כלפי הילידים- הבעיה היא עמוקה יותר. המושג "גזענות" עדיין לא היה קיים, גם כשהאינדיאנים נוצרים- היחס כלפיהם מזלזל.