קאסם אמין (נשים)– דווקא הוא נוגע בפרמטרים הפנימיים, בעיקר על שחרור נשים. בספרו הוא בא ותובע את זכותן של נשים במרחב הציבורי, בתעסוקה. השיח שלו לא שלם עד הסוף, הוא אינו פמיניסט (את הדגל שלו באו ולקחו תנועות נשים). הגישה שלו הייתה מתובלת בפרגמטיזם- הוא היה מושפע מהתועלתיות האנגלית של מיל, הוא לא הטיף לחופש מוחלט לנשים.
עלי עבד אל ראזק– היה ליברל שהלך לקצות הספקטרום הליברלי וכמעט נכנס לרובריקה של הליברלים הנוצרים, אותם מתארים כחילוניים. הוא נחשב חילוני משום שהוא קורא להפריד את הדת מהמדינה. עצם היותו איש דת לא מנע ממנו לצאת באידיאולוגיה חילונית. הוא היה קאדי ושופט באוקספורד. אמר בספרו "אצול אל-חכם" שהוא נגד החזרת מוסד הח'ליפות. הוא טעם שהנביא היה נביא מבשר ולא מדינאי, פוליטי כלומר הוא מרוקן את האסלאם מכל תוכן פוליטי. טען שמוסד הח'ליפות היא פיקציה והיא הביאה רק שפיכות דמים והרס. אין צורך בה בעידן המודרני- לא צריך אותה כי יש דמוקרטיה. זוהי התרסה כבדה נגד האסלאם, מאוחר יותר פיטרו אותו.
הוא נמצא בעמדת מיעוט– רוב המצרים האינטלקטואלים רוצים להפוך את האסלאם לקוד אתי.
לוטאפי אל-סייד, תה חסין ומחמד חסין היכל מביאים את המרשת המצרית-פרעונית. זהו חלק מן הלאומיות המצרית ויש להחיותה מחדש.
הנוצרים (בסהר הפורה)
כאן התמונה יותר מאתגרת משום שלנוצרים אין עכבות, בלמים בכל הנוגע לתפיסה הליברלית-חילונית שלהם. יש להם בעיה עם האסלאם שממגר אותם ודוחק אותם לפינה ומשום כך אמרתם חדה יותר. תפיסתם בעיקר חילונית- אין להם בעיה לדבר על הפרדת דת ממדינה והם יותר חשופים לתרבות המערבית ויותר חשופים בה. הם פועלים בסמיכות עם המיסיון והמוסדות שהם מקיימים במדינות ערב בסהר הפורה
הם מדברים על סכמה שכוללת שלושה פרמטרים:
- מדע (מבטא את הרציונאל ואת הקדמה האנושית.)
- צדק- הסיטואציה הסקטוריאלית של מצרים להבטיח צדק אנושי ולא מחיצות דתיות
- חירות- פרמטר קוסמופוליטי
חלק מהליברלים הללו משכו את השיח שלהם גם לכיוון סוציאליסטי- ביטול מעמדות.
הבכירים ביניהם: שבלי אמייל, פרח אנטון, ג'ורג' זיידן ובותרוס אל בוסתאני- ה"מחמד עבדה" של הנוצרים הליברלים.
במקרה הטוב הם באים ואומרים שהאסלאם יהפוך להיות ציוויליזציה ולא דת. כל עוד זה דת לנוצרים לא תהיה האמירה ונוכחית אולם אם זו תהיה ציוויליזציה המושתתת על השפה, על המורשת הערבית אז הנוצרים ימצאו מקום להשתלב. זה גם מה שחלק מהליברלים המוסלמים עשו.
הסיטואציה ההיסטורית שמניבה שיח ליברלי- חילוני היא הסיטואציה של סקטור המרגיש דחוי (המונח המסורתי: ד'מים). סיטואציה זו משתנה עם קריסת האימפריה העות'מנית והמיעוטים מתחילים לקבל זכויות (גם מבחינה משפטית). הבעיה היא שעם הקולוניאליזם יש מקרה של חרב פיפיות- הם מקבלים רוח גבית מהקולוניאליזם אך נתפסים כמשת"פים שלו- ובכך מאבדים תמיכה ברחוב.
לצערו של חוראני, בספר שכתב- המרחב המזרח תיכוני לא הצליח להגיע לתפיסה של אזרחות (כולם שווים בזכויות ובחובות). אך גם לדרגה של שיתופיות לא הגיע המרחב- כלומר, שאדם יכול לשמור על מסגרת קהילתית (או דתית) אבל אתה מסתכל מעבר לאינטרס החברתי המצומצם אך לשתף פעולה למען האינטרס הקולקטיבי.
אנו ניקח מדגם של שלוש ארצות ונראה כיצד השיח הליברלי מתנהל שם. לקרוא את נדב ספרן- מצרים ב.. פוליטי. משבר, ותגובה- רוויזיה בזהות שלו.
