סלגט מדבר על שיטת המנדט, בדגש על סוריה. אמירתו: הבריטים והצרפתים הצהירו על כך שהם באים לפתח את הארצות הללו לטובת תושביהן, לייצב את המדינות בסופו של דבר, אבל המשטרים שהקימו חיסלו את המדינה של פייצל ומנעו ביטוי רצונה של האוכלוסייה המקומית. זה מובנה אפילו בכותרת המאמר: המעצמות בריטניה וצרפת באות עם אידאל ובשורה תחתונה לא מקדמות אותו ואף מייצרות מדינות אנטי ליברליות ומשתקות. חרף המדיניות הזו, לפי סלגט, עדיין היתה זירה ציבורית ושיח קיים עם מודעות למרות שזה לא יושם. היתה חוקה למשל, אבל בפועל משטרים/ בריטים פעלו לפי מה שהתחשק להם. היו מפלגות, בחירות פורמלית גם אם בפעל דברים לא התנהלו בצורה מאוד דמוקרטית. אפשר להשוות לארה"ב בעיראק.
תורכיה המודרנית בהקשר של הצביעות המערבית: אטאטורק ומורשתו, הוא הוביל אותה לכיוון מערבי, הפריד דת ומדינה, התכחש להרבה דברים. תורכיה בשנות ה80 רוצה להצטרף לשוק האירופי, בטענה שמגיע להם. האירופים חשבו שיש משהו בזה אבל התמונה מורכבת. זה נושא לדיון והוא עדיין נמשך. עדיין יש לכם בעיה עם זכויות אדם, כמו הכורדים. בשלב כלשהו שארדואן עלה לשלטון ושידר לאירופאים שהם אסלאם מתון ושונה מהאסלאם הערבי בצדק, אומרים לו בוא נכנס למו"מ ארוך. תשתפרו בינתיים. למה זו צביעות? הגוש הסובייטי קרס וקיבל מיד מדינות כמו רומניה, יוגוסלביה ומדינות נוספות מהגוש המזרחי אוטומטית, למרות ששם לא היתה דמוקרטיה בולטת ומובהקת. הם פחדו שתהיה להם בעיה של הגירה. זה מתחבר לטיעון העקרוני של סלגט שהמנדט זה יפוי כח שנותן חבר הלאומים. קראו לזה העידן המוסרי, בו הדיפלומטיה צריכה להתנהל בצורה מוצדקת ולעודד חתירה להגדרה עצמית- כל זה כלול בכתב המנדט. ארה"ב ציפתה שהמעצמות שחילקו את המזה"ת ינהגו ע"פ נאום וילסון, ויכשירו את החברה המקומית להיות מערבית מבחינת ערכיה ומתקדמת. זה לא מה שהם עשו, אלא אף הכשילו מהלך זה כשהתערבו בעניינים פנימיים כשדברים לא התאימו להם.
המנדט הבריטי היה יותר גמיש מהצרפתים שעשו קולוניאליזציה דמוגרפית, שתלו צרפתים למשל באלג'יר, עשו אסימילציה וניסו לכפות את התרבות הצרפתית במרחב המקומי. הבריטים שלטו באופן ישיר. יש לשקלל את המרכיב הזה של התנהלות המעצמות גם.
סלגט אמר שהמשטר המנדטורי עיכב והפריע ולא בהכרח תרם לקידום הרעיון של שלטון עצמי. החלק השני של טיעונו עוסק בכך שבכל זאת נוצר שדה חדש ופוליטיקה חדשה שהתרכזה סביב תצורות/ מסגרות/ מוסדות. יש פרלמנט, אפשר להתווכח על איכותו אך הוא עדיין קיים. בחירות, חוקה, תקשורת, עיתונות, משפט- אלו דברים שנוצקו ויש ויכוח על מידת תפקודם האמיתית של מוסדות אלו, אך סלגט טוען שאליטות מקומיות ואינטלקטואלים מקומיים נאחזו באותם מנגנונים וגופים כדי לאתגר פגיעה בהתנהלות הדמוקרטית של הצרפתים כפי שהם הקפיאו בחירות, חוקה ועוד. היתה ערנות ומודעות לשיח חוקתי- מה קורה לא בסדר. הוא לא התייחס ממש לכלל הגורמים ההיסטוריים כמו הגורמים הקיצוניים בשנות ה40. יש לו תרומה בכך שהוא אמר שגם תחת השלטון המנדטורי הבעייתי ניתן לאתר בשיח אלמנטים חיוביים של דמוקרטיה חוקתית.
יש פה אמירה עקרונית שברגע שמטמיעים תצורות דמוקרטיות חוקתיות הן מקבלות חיות משלהן ומהוות נקודת התייחסות, אז האמירה כאן שלא הכל מיובא ותלוש, אלא יש חלחול של המוסדות והערכים לרבדים עמוקים יותר של החברה. הגבולות הם דוגמה טובה: המזה"ת הפוסט-עות'מאני נוצר בשרירותיות לפי המעצמות, ונוצרה מציאות חדשה של מדינות ולאומים. אפשר להגיד שהגבולות הן תצורה מלאכותית אבל הפכה לסטטוס קוו מוכר, בתוך הגבולות הללו זה חיזק זהויות מגובשות יותר.
נסכם את התיזה של סלגט: ניסיון קצר ימים של דמוקרטיה חוקתית לכאורה, צמיחה של שיח וחברה אזרחית ושורה של גופים ומנגנוני בקרה כמו מפלגות, פרלמנט, בחירות, שלטון החוק, אשר אליטות מקומיות ומשכילים רצו לתת להם יותר תכן והם נאבקו על כך.
ניסו לעשות אינטגרציה לאומית- ליצור מכנה משותף באוכלוסייה כדי לייצב את המדינות החדשות. לגבש תפיסה של אזרחיות ושיתופיות. הצרפתים לעומת זאת חילקו את סוריה למחוזות והפרידו בין האוכלוסיות.
ביקורת על סלגט: הוא מתמקד בסגמנט אחד של דמוקרטיה חוקתית- מוסדות, שזה פוליטיקה. אבל אתוס דמוקרטי חוקתי לא נשען על פוליטיקה בלבד, יש גם נשים, חינוך, מיעוטים, יחסי דת ומדינה ועוד רבדים, ערכים וקבוצות בחברה. אמנם הפוליטיקה היא מרכז העצבים אבל יש עוד רבדים. הוא מתמקד גם בסקטורים מובחנים: המשכילים, אלה שכותבים ופוליטיקאים לאומיים שעושים הבנייה של המערכת החוקתית דמוקרטית, אולם עד כמה זה מחלחל ומייצג רבדים נמוכים יותר בחברה? הוא מודה בקוצר הריעה שהוא מנסה לפרוס, זו ציטטה בעמ' 37: סלגט מסייג עצמו, למרות שהיו גורמים שניסו להטמיע את הדברים בעיראק, קשה לאמוד אותם. הוא מודה שהוא מתמקד בשכבה הולכת וגדלה של משכילים מודרניים שמדברים על מוסדות דמוקרטים ליברלים אבל קשה להעריך עד כמה המאמצים הללו להטמיע זאת בחברה הרחבה הצליחו ומה היה עומקם. קשה להיסטוריונים לדעת מה קורה למטה כשהדברים באים למעלה.
